אלפי שנים של תרבות סינית עשירה יצרו את המרחב ופתחו את הדרך לביטויים
יצירתיים פורצי דרך ,מהותיים , רחבים ומהנים בתחומי האמנות ובכלל זה בתחומי הקליגרפיה
הציור והשירה.
חינוך לדרך חיים וחשיבה יצירתית ויחסית : כשמושגים כמו ריקות ,אי עשייה
ועקרונות שאינם אבסולוטיים ,יצרו נוחות והנאה עבור העוסקים במלאכות
אלה ,שלא כמו בעולם המערבי המושתת על עקרונות אבסולוטיים וחוקים קשיחים
ונתקף בהלה כאשר צריך לפעול במרחב יחסי של חוסר ודאות.
הקליגרפיה הסינית והיפנית שואבות הנאה מתוך אין סוף האפשרויות שבתרגול עצמו.
אף על פי שכל מתרגל "כתיבה תמה " מתחיל את דרכו במסע ארוך ומתיש של
חזרה על תנועות , דיוק , מתן משקל נכון לכל סימניה ושמירה על משקל שווה ואיזון
לאורך כל רצף הכתיבה – המטרה איננה כלל לכתוב יפה או מדויק. זהו שלב ראשוני
בדרך הדומה לתינוק העומד בפעם הראשונה על רגליו לרגע והוריו מריעים לו על
הביצוע ,גם אם הוא חלקי וקצר.
בדרך קליגרפית כמו בכל דרך אחרת יש לרכוש מיומנות וטכניקה , ללמוד עקרונות
ולתרגל . המטרה הקליגרפית היא להביע את ההיבט הנסתר של הסימניה , להביע
את המשמעות הפנימית של הסימניה דרך הכתיבה ולא את הפרוש או חשיבה שכלתנית
המהללת את עצם הטכניקה . לכתוב קליגרפיה מדויקת ואסתטית זו מטרה אשר מספקת
בטחון , פונה אל מכנה משותף רחב יותר של אנשים – אלו שיגידו : אכן – יפה , אך
שוב הקליגרף בעל היכולת הוא מעבר להישג האסתטי .הוא מביע דרך הכתיבה כוונה
סגולה,מעורר השראה , מסביר ללא מילים מהי הכוונה , לגרום לצופה תזוזה תודעתית
תחושה , רגש , ריקות.
 |
אנו רגילים לשפה לינארית , אלף בית .זוהי תקשורת באמצעות סימנים מוסכמים.
כמו בכל שפה יש לנו ציפייה לסימנים אלה – ירח , איש , אופניים . השפה הסינית
איננה פועלת ברובה במישור זה והיא מעדיפה לכלול בתוך "ירח" את התיאור של ירח.
לכן הסימן ירח יופיע כשרש גם במילים להם משמעות "ירחית " כמו בהירות , תקווה
תשוקה. זו שפה תיאורית שהיא פתוחה לקבל תיאורים דומים , יחסיים , מרגישה נוח
עם חיפוש , אי ודאות , ושיטוט חסר מטרה בין חדרי הלב .אין צורך להפריד בין דברים
ולשרטט גבולות .
גם בתוך התרבות הסינית קיימות זה מכבר גישות שונות – קונפוציאנית ודאואיסטית.
הקונפוציאנים בראשותו של קונפוציוס וממשיכיו עסקו הרבה באתיקה , משמעת עצמית
הגדרה של ציוויים וכללים שמטרתם ליצור סדר חברתי נכון יותר בתקופות של כאוס
ובלבול מדיני חברתי . הדאואיסטים שאפו לפתח את הספונטאניות הטבעית של האדם
ולמזג אותה עם הספונטאניות של הטבע , המתרחשת מעצמה . מיזוג , שחרור , קבלה
אי מאמץ , או מה שמכנים – " כך מעצמו " . אין במה להשתפר שכן אין באמת קשר
בין המוחלט לבין הסדר הפנימי.
מכאן התפתחה דרך המעוררת בשואל את האפשרות להכיר בכך שיש דרך אחרת ,
תפיסת עולם שונה מזו המוסכמת . תפיסת מציאות אשר "יודעת " ולא תפיסת העולם
החושבת ש .. רוב הלימוד הדאואיסטי מכוון אל מקום של ידיעה . התלמיד מתבונן במורה
ומחקה את תנועותיו . המורה יוצר השראה בתלמידו ומשמש לו מראה .
ידיעות המורה הן מעבר לגבולות התלמיד . הוא בוחן את התלמיד ממקום אובייקטיבי ,
פשוט , מתבונן , מביא את ידיעתו מתוך ליבו .
 |
קליגרפים אשר יוצרים ממקום זה , עבודתם היא הרבה מעבר לטכניקה . היא מקור של
השראה . אם הם כותבים את הסימניה "ריקות " הם לא כותבים ריק הם מבטאים את
הריקות במשיכת המכחול , באיזון או באי האיזון , בכמות הדיו ויובש המכחול . אם הם
יכתבו בית : הם יעוררו במתבונן את ההיבטים החבויים של בית , את התחושה , המהות
והידיעה של בית .
הלב החכם תמיד יודע את מה שהשכל עוד לא הבין .
קליגרף מול נייר זה רגע אחד בו הדיו מתפשטת במים אין מחשבה , יש תנועה יד מחזיקה במכחול , טובלת בדיו |